בימי החגים כשאני רוצה לראות ולחוות כיצד חגגו פעם וכיצד חוגגים היהודים הדתיים, באופן מסורתי. אני הולכת לבני ברק, סוג של מבט אנתרופולוגי שלא רואים כל יום במחוזותינו.
הפעם כבכל שנה הלכתי לראות כפרות. בכל מיני פינות במרכז העיר הוצבו כלובים צפופים מלאים בתרנגולות לבנות, ולשם הגיעו כל מבקשי המצווה. מגיעים לאחראי קונים תרנגולת מברכים ומסובבים את התרנגולת, על ראשם על ראש שאר בני המשפחה, לעיתים מגיעות נשים שעושות כפרה לעצמן, או ילדים שעושים לאחיהם. הכל נעשה במהירות כמו בסרט נע, לוקחים תרנגולת מברכים מסובבים מסביב לראש ומיד נותנים לילדים אחראים על כלובים אחרים ששם הונחו התרנגולות שכבר עשו את העבודה של נטילת העוונות. והועברו לכלובים בצד אחר כדי שלא ישתמשו בהן שוב.
במקום המולה רבה המון ילדים חלק מתבוננים חלק עוזרים במסירת התרנגולות, מצבן של התרנגולות אינו מלבב הן עומדות בצפיפות ללא מים וללא מזון, עוברות מיד ליד באחיזה לא תמיד מיומנת. הנחמה היחידה שאח”כ הן עוברות לשחיטה ובשרן נתרם למשפחות נזקקות.
זו כפרתי.
