יפן למתקדמים

נוסעת לטוקיו, התחנה הראשונה שלי במזרח.

אחרי שיטוטים רבים בעולם טיולים ומגורים בכל מיני פינות עלומות בעיקר בדרום אמריקה, וצפונה.

אף פעם לא הגעתי למזרח. על כן בחרתי ביפן שתהיה הארץ הראשונה בה תדרוך כף רגלי במסע למזרח, המסע שקיוויתי שיכבוש אותי ויביא אותי לשוב ולבקר ולחקור עוד. יפן היא ארץ שנדמה שאנחנו יודעים עליה הרבה, ראיתי סרטים יפנים רבים, אוכלת סושי, קראתי ספרים של סופרים יפנים.

שמעתי על האסתטיקה היפנית, הגנים היפנים היפים. נדמה שידעתי עליה הרבה.

לפני שנסעתי צפיתי בסרטים על הפילוסופיה היפנית, איך הם רואים את הדברים, מצד אחד שואפים לשלמות ודיוק בצורה כמעט אובססיבית ויחד עם זה מכבדים ונותנים מקום לחוסר השלמות הן בחפצים והן בתחומים אחרים. היפנים מכבדים את הישן העתיק ונותנים לו מקום של כבוד.

אם יש סדק באיזה כלי הם מצפים את הסדק בזהב, סוג של השלמה וכיבוד החוסר שלמות, הכרה בזה שהדברים הם בר חלוף והכל משתנה מול עיננו כל הזמן. כך הם גם נוהגים בתקופת פריחת הדובדבן הם חוגגים את הפריחה משפחות שלמות מגיעות ומתיישבות מתחת לעץ לפיקניק, וכל המדינה מתייחסת בשבוע הזה לפריחה המרהיבה, בצבע לבן ורוד המסמלת את תחילת האביב.

הפריחה שמגיעה לזמן קצר ומהר מאד היא חולפת, כך הכל בחיים שלנו לזמן קצר ובר חלוף.

עם כל המידע הזה שצברתי גיבשתי לי איזשהו רושם על יפן והיפנים. כשהגעתי חלק מזה הופרך או חוויתי בצורה שונה מאחרים.

אותי הרשימה במיוחד ההתקדמות המערבית שלהם והחדשנות, יחד עם השמירה על מסורות עתיקות.

אותם מקדשים קטנים החבויים בתוך שווקים בין בניינים מודרניים של מרכזי עסקים, בתי המרחץ “אונסן”. אהבתי גם את הדרך הילדותית בה הם מסתכלים על העולם. מרכזי הפצ’ינקו אולמות של מכונות משחק שוקקים באנשים מבוגרים היושבים מול המכונה ומשחקים שעות. החנויות המלאות בדברים חמודים שלנו יראו כקשקושים של ילדים. לפעמים נדמה שמהלכים בארץ ליליפוט, הכל קטן החדרים הבתים שלהם הבניה הצפופה הזו הבתים צמודים שרק קיר עץ מפריד ביניהם המנות במסעדות הכל נראה דוגמיות למה שאנו רגילים במערב. יחד עם זה במרכז העיר הכל נראה ענק והומה תחנות הרכבת הענקיות לפעמים הולכים הרבה מתחת לאדמה כדי להגיע לתחנה הרצויה. הסדר ברחוב בתחנות הרכבת מרשים מאד, לכאורה הכל צפוף אבל לא כך הוא הרבה אנשים אבל הכל מתנהל בסדר מופתי, ומהיר. הופתעתי לטובה כשראיתי הרבה שילוט באנגלית במקומות ציבוריים. אנשים מאד אדיבים ונכונים לעזרה בכל מקום, הרבה דוברי אנגלית וגם אלה שלא מנסים לעזור ומצליחים. הרבה פעמים עמדתי בתחנת הרכבת עם מפה ביד אל מול שלט לא ברור מיד ניגש אליי מישהו והציע עזרה. הדבר הזה הקל מאד על השהייה שלי והניידות שלי בעיר. טוקיו היא עיר תוססת ומתנהלת בקצב חיים מטורף גם אותי תיירת שבאה להתנהל בשקט ושלווה סחף הקצב הזה של העיר ומצאתי עצמי מגיעה לאתרים ורואה דברים ומיד ממהרת לאתר הבא. קצב קצת תזזיתי למטיבי לכת בלבד.

צילום תמר מצפי כל הזכויות שמורות©

אהבתם את הפוסט? שתפו עכשיו

2 תגובות

  1. תודה לך תמר?
    היטבת לתאר את קצב החיים ביפן, נדמה כאילו טיילנו שם יחדיו. אפילו הצילומים שלי דומים…
    יפן אכן מרתקת. נהניתי לטייל שם ונשארתי עם טעם של עוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו לניוזלטר שלי

צילום מזווית אחרת
נסיון ארוך בתעשייה
הרצאות משעשעות ומעוררות השראה
שקופית קודמת
שקופית הבאה